האומה האמריקאית מבולבלת. לצד ההלם, הכאב, הפחד, השיתוק וחוסר האונים, לנוכח אחד ממסעות ההרג ההמוני והקטלני שידעה האומה האמריקאית מעודה לאורך ההיסטוריה, לא ברור לאן להפנות את הכעס הצורב? הרי אין מדובר במחבל מטעם ארגון טרור נודע, שכלפיו אפשר להפנות אצבע מאשימה על אכזריותו, אלא מדובר בשכן ממול. זה שמברך אותנו בבוקר טוב בחנייה, זה שנתקלים בו בסופר עם עגלת הקניות, זה שיושב לצדנו באספת הורים. סטיבן פאדוק, שריסס למוות יותר מ-58 בני אדם ופצע לפחות 515 נוספים בהופעה בלאס וגאס, הוא אזרח אמריקאי מן השורה: גבר לבן, מבוגר, בן 64, נשוי, ללא כל עבר פלילי. פאדוק היה מולטי-מיליונר שהחזיק במספר רישיונות טיס וניהל קומפלקס דירות. פאדוק, למעשה, היה יכול להיות כל אחד ואחד מאזרחי המדינה.
בראש ובראשונה, מסקרנת השאלה מה היה המניע של פאדוק? הרי סיפור חייו, כפי שמעיד אחיו, לא ידע עליות ומורדות הוא לא נפל קורבן לדבר, אין לו עבר של מחלת נפש או טראומה כתוצאה מילדות עשוקה. אמנם אביו שדד בנק, ולנוכח זאת כל פרשן מסיק שפאדוק היה פסיכופת, אך אין זו אלא אמירה שבעיקר נועדה להרגיע אותנו. אמירה שבאה להקיא את פאדוק מהחברה שלנו, למגר אדם כמותו הפוגע בערכי החברה המקודשים לנו. איני בא לטעון נגדו אחרת, אלא מבקש שנציב בפנינו מראה, ונבחן את פני החברה האנושית שהצמיחה מתוכה פסיכופת שירה בבני אדם ללא הבחנה, מתוך חדר מפואר בקומה ה-32.
פאדוק חי בחברה האמריקאית של 2017, שבה האצבע קלה על ההדק. די לסרוק בחטף מקצת מאירועי הירי הקטלניים שידעה אמריקה: פיגוע הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו ב-2016 שבו נרצחו 49 בני אדם, הטבח בבית הספר ב"סנדי הוק" ב-2012 שבו נרצחו 27 בני אדם מתוכם 20 ילדים, הטבח בווירג'יניה טק ב-2007 שבו נרצחו 32 תלמידים ומרצים, ועוד מעשי טבח רבים. לכל אלה מכנה משותף אחד: ירי של אדם או בני זוג, שטובחים ללא הבחן בכל הנקרה בדרכם. אולם מהם הגורמים העיקריים, החוזרים ומצמיחים בסביבה האמריקאית מכונות הרג אנושיות?
כלי התקשורת הטלוויזיה האמריקאית משדרת 812 מקרי אלימות בשעה. האמריקאי הממוצע, עד הגיעו לגיל 18, צופה ביותר מ-200 אלף סצנות אלימות, מתוכן 16 אלף מקרי רצח (!). ילדים נחשפים לתוכן פורנוגרפי קשה מגיל 11 בממוצע. למעשה, איש אינו חסין מפני תוכן אלים. פסיכולוגים מסבירים שסף הרגישות שלנו הולך ועולה מיום ליום, כך שכיום אנו אדישים יותר לתכנים אלימים, בווידאו או בטקסט, שבעבר היו מזעזעים אותנו. ואם לא די בכך, אנשי הוליווד ויצרני המדיה למיניהם מקצינים את התכנים עד לכדי זוועה, כדי שנתמכר אליהם יותר ויותר. כך בהדרגה מידרדרים להם ערכי התרבות והחברה עד לשפל המדרגה.
הזמינות לנשק מבחינה סטטיסטית כמעט כל אזרח אמריקאי נושא כלי נשק. כמעט מאה אנשים נהרגים מדי יום בארה"ב מאקדחים ורובים. מאז 1968 מתו כ-1.5 מיליון אמריקאים כתוצאה משימוש בנשק חם. הקלות בה ניתן להשיג נשק היא אפוא בלתי נסבלת (או נסבלת, תלוי את מי שואלים). אגב, בעיר ההימורים בנבדה אין צורך ברישיון כדי לרכוש או להחזיק רובה ציד או אקדח. מותר לרכוש נשק אוטומטי ומשתיקי קול ולשאת אותם בציבור מעשה שאסור במדינות אחרות בארה"ב.
השסע החברתי אין ספק שחומרי התבערה להתפרצותם של מקרי אלימות הם הפילוג והקיטוב החברתי באמריקה. אלו מלבים את השנאה המבעבעת בלב לבה של החברה האמריקאית, ופורצת אחת לתקופה במלוא עוצמתה. הפעם פרצה בלאס וגאס. אולם השנאה שורשית יותר. בעוד האומה האמריקאית מבכה את בניה ונסערת מהאירוע המחריד, יש הבוחרים לרקוד על הדם. היילי גפטמן-גולד, סגנית נשיא רשת CBS ויועצת משפטית בכירה בחברה, צייצה בפייסבוק: "אני לא מרגישה סימפתיה כלפי ההרוגים, מפני שחובבי מוזיקת קאנטרי הם לרוב רפובליקנים חולי נשק". גפטמן-גולד פוטרה בו במקום, אך השנאה, הקיטוב והפילוג עדיין נותרו על כנם.
הפוטנציאל להתלקחות בסביבה דל?יקה שכזאת הוא עצום, אפילו אם מדובר באדם נורמטיבי, כפאדוק, שחי בה. בסביבה זו, הזרועה אלימות למכביר, כל מה שנדרש אינו אלא גפרור אחד של שנאה. החומר הדליק והטבעי שבכל אדם הוא האגואיזם. ברגע שהאגו מתלקח, הוא מנתק את האדם מהשכל הבריא, מתפרץ ללא שליטה וגורם לו לפעול באופן בלתי שפוי.
סביבה שתעטוף אותנו באהבה ובערכים חיוביים
אז איך נעצור את הפאדוק הבא שמסתובב חופשי בינינו, באין ידיעה מתי יתפרץ מתוכו האגו? על השאלה הזאת ניסה לענות הנשיא טראמפ: "ברגעי טרגדיה וזוועה, אמריקה מתאחדת כפי שהיא עושה תמיד. קשרי האזרחות, הקהילה והאנושיות המשותפת לא יתרופפו באמצעות אלימות, על אף שאנו חשים עצב. יחסי האהבה המגדירים אותנו כיום יוסיפו לנצח. בזמן הזה אנחנו מחפשים משמעות בכאוס, אור באפלה. התשובות אינן באות בקלות, אך גם המרחב החשוך יואר באור יחיד, והייאוש הקשה ביותר יואר בתקווה".
אכן טראמפ צודק בדבריו האיחוד הוא הפתרון. אולם, איך נחזק את הקשרים בינינו כך שלא יתרופפו באמצעות אלימות? איך נפעל כך שהאהבה תוסיף לנצח? איך נגרום לאיחוד חזק יותר מעל הרשע?
הפוטנציאל לרשע קיים בתוך כל אחד ואחד מאתנו, ואין זה אלא האגו שטבוע בנו ומניע אותנו לכל אורך חיינו. עם זאת, יש בכוחה של סביבה חברתית טובה להניע את האגו כך שיפעל באופן חיובי. סביבה שתעטוף אותנו באהבה, תזין אותנו בתכנים חיוביים, תעצב את תודעתנו ותקדש את הערכים החשובים לנו כך שיפעלו לטובת קידום החברה, תאפשר לנו להפוך את השנאה לאהבה, את הפירוד לחיבור ואת הרע לטוב.
לנוכח העובדה שאנו יצורים חברתיים שמושפעים מהסביבה, באשר היא, עלינו לשמור על אקלים חברתי שבנוי ביסודו על ערך החיבור בין בני האדם. ממש כפי שאנו דואגים בקפדנות יתרה לסביבה נכונה, בריאה וטובה לילדינו כבר מיום היוולדם, כך עלינו לדאוג גם לסביבת חיינו. לו היינו עוסקים ברצינות, בעקביות ובשיטתיות בשיפור האווירה בסביבתנו, באמצעות הידברות ופרסום קבוע של חכמת הקבלה, השיטה לבניית קשר חיובי בין בני האדם בחברה, היינו מעוררים את הכוח החיובי היחיד שיכול למנוע מה"פאדוק" שבנו ללחוץ על ההדק.