מוטרדות בע"מ: הדרך שלנו לגבור על גברים כוחניים ומטרידים

את בת 20 וקצת. הרגע סיימת את בית הספר למשחק, בעלי שם שראו אותך במופעי סוף השנה ובאודשנים שהספקת לחטוף בין לבין, סיפרו לך כמה את מוכשרת וכמה הם מחכים לפגוש אותך על במות. את בטוחה שזהו, עשית את זה, ועכשיו העולם רק צריך לגלות אותך ולהתענג על כישרונך.

ואז מגיע הרגע הגדול, את מוזמנת דרך פרוטקציות לפגישה במשרדו של איש תעשייה כלשהו. את מתאפרת, מתפנפנת ולובשת את מיטב מחלצותייך, כי בכל זאת בשואו-ביז עסקינן. החדר קורן חיוכיהן המתגרים של כוכבות-העל המתנוססות על הקירות. הוא מבוגר ממך בכמה עשורים. הוא שומע מעט על ניסיונך, ומשמיע הרבה יותר על סיפורי הצלחותיו הרבות מכפי שהאוזן תוכל להכיל. את מהנהנת ומתרשמת בחינניות.

לפתע הוא לוקח נשימה ואומר, "אני אגיד לך את האמת, את מהממת! (זו המנטרה שתשמעי עוד פעמים רבות בימים הקרובים)... אבל את צריכה מישהו שיטפל בך, שייקח אותך כפרויקט אישי, אחרת כלום לא יקרה. את תאחרי את הרכבת". את נעה בחוסר נוחות בכיסא ושואלת, האם יש אודישן מתאים באופק? הוא זורק לאוויר הבטחות לוטות בערפל, שוב ושוב הוא חוזר על המחמאות, ואז כשהוא מלווה אותך למכוניתך, לא לפני שהציע טרמפ במכוניתו הנוצצת, הוא יגיד לך, ישר בפנים: "תראי אם תשכבי איתי, אני פותח לך את כל הדלתות. את תהיי כוכבת".

את קצת מופתעת מהישירות. לא יודעת מה לענות. את צוחקת, הוא לא. לפגישה הבאה הוא כבר יזמין אותך למגדלי X שבהם הוא מתגורר, ינסה להציע ארוחת ערב באיזו מסעדה מנופחת, אולי ינסה לגייס אותך לכל מיני השקות ופרמיירות כדי שתיווכחי כמה הוא יכול וגדול. את תנסי להתחמק, אבל באיזה שלב ימאס לו. הוא יגיד שעם הצורה שבה את מתנהלת אין לך סיכוי. למה? ככה! כי יש עוד מיליון כמוך. כולן רוצות להצליח, ומותק, את אף אחד לא באמת מעניין כישרון המשחק שלך, יכולות הכתיבה שלך או תעצומות הנפש הפיוטית שלך. את כולם הרבה יותר מעניין סקס על כל חמישים גווניו. אז במקום להמשיך לבלבל לי את המוח, בואי נראה כמה הגבולות שלך גמישים ונתחיל לדבר ביזנס.

נכון, נתקלתי גם בלא מעט בנות שהיו מסוגלות "לזרום למעלה" עם ההצעות, או לפחות לחשוב כך, כשבפועל "הזרימה" הפכה לשלולית עכורה שבה הן דשדשו זמן רב. אבל אני מודה, פשוט לא הייתי מסוגלת.

גם כשקיבלתי תפקידים נכבדים על בסיס כישרון בלבד, הסתבר שבחלק מהמקרים היו מי שניסו "לחלוב" עוד קצת מעבר. זה לא היה נעים, זה היה מעיק, אני זוכרת טלפונים לסוכן שלי באמצע לילות של צילומים לבקש את עזרתו, והוא שמבטיח מעברו השני של הקו ש"יטפל בזה", אבל בפועל ידו קצרה מלהושיע.

לבסוף כל הג'אז הצורמני הזה גרם לי להתרחק מהצד האפל של העולם "הנוצץ", התמזל מזלי וזכיתי למצוא את הבמה שלי בין אנשים ישרים ומרתקים, שמבינים מהו כבוד האישה ומשפחתה, ועדיין לעסוק בתחום התקשורת, המשחק והכתיבה מזווית שבה אני מוצאת משמעות עמוקה ומספקת הרבה יותר. על הדרך זכיתי להכיר שיטה שמנתחת את טבע האדם ומסייעת לי להבין מה באמת גורם לאותם גברים מטרידים להרגיש "חופשיים" להתנהג בצורה גסה ופוגענית כלפי נשים.

אולם לנשים רבות אין את המזל הזה. הן, שרוצות כל כך להצליח, מרגישות מופקרות לכל דורש, בעולם שבו הבחירה היא להיות (מה שרוצים שאהיה) או לחדול. ובלית ברירה ובמחיר כבד, הן בוחרות להיות מה שאחרים רוצים. חלקן מוקסמות לרגע מההילה של אותו בעל מעמד, חלקן פחות. בסופו של יום, אבק הכוכבים מתפוגג ונותר ענן משפיל שתקוע בגרון, ושאלה כואבת הרבה יותר, "אז מה אני באמת שווה?". זו הסיבה ששנים אחר כך התסכול לא מניח, והן חושפות בריש-גלי את הניצול שחוו ומוחות בצדק. כי מוטב למחות, כי מוטב לבכות, מאוחר, מלעולם לא.

אז מה המשותף לאותם גברים חזקים ובעלי מעמד שגורם להם להתנהג כך?

התשובה היא: אגו גדול שיצא מכלל שליטה. אני כבר לא מופתעת כשנחשפים פניו של עוד אדם מוערך בתקשורת שעשה מה שעשה. כי אני יודעת שכולנו, גברים ונשים, עשויים מחומר שנקרא "רצון לקבל הנאה" או בקיצור "אגו". משמע, שכל מה שאנחנו עושים, מונע מתוך האינטרס הפשוט והגס: לקבל כמה שיותר הנאה בכמה שפחות מאמץ, זה המנגנון שמפעיל אותנו ואין לנו שום יכולת לשנות את דרכי פעולתו.
המוח שלנו בתת תתי הכרתו עסוק בניהול פנקסנות אינסופית בכל תנועה ואפילו מצמוץ שלנו - מה יפיק לי יותר הנאה? קל להניח שככל שמעמדו של האדם רם ונישא יותר, כוחו רב יותר, והפיתויים המתדפקים על דלתו נגישים יותר. כך מטבע הדברים, ידו עלולה להיות קלה יותר על ההדק לסיפוק מהיר יותר של תאוותיו.

והחדשות הטובות עוד פחות הן, שבמאזן הכוחות בטבע שמושתת על כוח שלילי הגורם לנו לחשוב רק על עצמנו, וכנגדו כוח חיובי הגורם לנו לחשוב על טובת הזולת - החברה האנושית נמצאת בגרעון מחריד. האגו, הכוח השלילי שולט ללא עוררין, והתוצאות נשפכות מכותרות העיתונים.

נכון אנחנו עדיין יכולים להתנחם בעובדה ש"לא כולם כאלה". ובהחלט פגשתי אנשי תעשייה רבים שכל מעיינם הוא היצירה עצמה, ותענוג גדול לעבוד בחברתם. אבל אותי, בתור אימא ורעיה, מטרידה האפשרות שבגלל הבורות הכללית שלנו לגבי הכוחות שמנהלים את חיינו - גדל הסיכוי שהתווית של "אנסים בפוטנציה" תדבוק לכל המין הגברי. אותי מחלחלת המחשבה שמלחמת המינים עוד תמשיך לדמם שנים רבות ללא מזור. ובכל מאודי אני רוצה שנשכיל להעניק לדור הבא את היכולת לראות את היופי והעוצמה האינסופית הגלומה בתוך קשר בריא בין המינים, וניקח יותר אחריות על הדוגמאות החולניות שאנחנו מעניקים להם 24/7, כי אם אנחנו לא נעשה זאת, מי כן?

לכן לדעתי, השאלה הקריטית ביותר שניצבת בפנינו היום היא, איך אנחנו כחברה מתמודדים עם התופעה הנוראית הרווחת כל כך? האם להוקיע, לחשוף את הכיעור לאור יום זה מספיק? האם הענישה אכן מרתיעה דיה כדי לעקור את החולה הרעה הזו מהשורש? איך נשלוט בדור הבא של הנוער ש-80% ממנו צופה כמעט על בסיס יומי בסרטי פורנו ובונה בעל כורחו תבניות מעוותות על יחסי הכוחות בין גברים לנשים?
מתישהו הצעקה המהדהדת בחדרי ליבה של כל אישה כמעט "גם אני!" כבר לא תספיק. האם כחברה לא מוטל עלינו להתבגר, ולהתחיל להביט לטבע האנושי בעיניים, ולמצוא דרכים לנהל אותו על ידי חינוך מעמיק ובונה?

בתור מי שעוסקת גם בהנחיית סדנאות יחסים בין המינים, לגברים, נשים ובני נוער, אני מאמינה שרק חינוך אמיתי מגיל צעיר, שפותח בלי משוא פנים את טבע האדם ומאפשר ניהול שיח מכובד ומעמיק, שמקדם הבנה מלאה של המין השני, רגשותיו, חולשותיו וחוזקותיו, יכול לאזן את מערך הכוחות השליליים שמנהל אותנו כחברה. רק שיח מקרב שיוצר חיבור בין המינים מעל ההבדלים, שאליו נרתמים גם כלי התקשורת בכל תפארתם, יכול לעורר את הכוחות החיוביים הטמונים בקשרים בינינו. רק שיח שמתחיל היום, ולא מחר, אחרי האונס הבא.

היום אני מבינה שהשיטה היחידה שמכירה במבנה הטבע, ומסוגלת להביא לאיזון הכוח השלילי על ידי החיובי זאת שיטת הקבלה. אין בדעתי לנסות לשכנע מישהו בכך, אני מאמינה הרבה יותר בהתנסות אישית. עבורי זה עשה את העבודה, אך כל אחת ואחד מכם מוזמן לגלות בעצמו, ולהחליט.

רוצים להבין יותר את עקרונות הקבלה, ואת הקשר שלהם לחיי היומיום שלנו? לחצו ושריינו מקום בהרצאת מבוא לקורס "יסודות הקבלה" - חינם

שלי פרץ היא שחקנית, תסריטאית, מנחת סדנאות זוגיות, ומנהלת תוכן וקריאייטיב ב"קבלה לעם".