פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      השקרים שאתם נאחזים בהם: כך התאהבתם בפייק ניוז

      דוגמנית שמפברקת רומן, פוליטיקאי ש"מערבב" אותנו כמו חומוס או בלוגר שקופץ מבקבוק: אין סוף לבדיות שאנחנו מוכנים לקבל, כל עוד אפשר להתכתש על זה בפיד שלנו. מה תופעת הפייק ניוז עושה לחיים שלנו ואיך נוכל להתגבר על זה

      מגישת טלוויזיה באולפן חדשות (ShutterStock)
      למי להאמין יותר, לתקשורת או לממשלה? (צילום: ShutterStock)

      למי אתם מאמינים יותר, לתקשורת או לממשל? לעיתונאים ולשדרני הטלוויזיה או לפוסטים בפייסבוק של חברי הכנסת עצמם? למאמר של "הארץ" או של "ידיעות אחרונות"? לציוץ של טראמפ או לפובליציסט שמפרש אותו? השאלות הללו, העולות חדשות לבקרים בתודעתנו ובשיח הציבורי, דורשות הכרעה רגע לפני שאנחנו ניגשים לקרוא אייטם. הרי אחרי הכול מי אנחנו, אם לא תוצר של השפעת הסביבה עלינו?

      נראה שהעולם איבד מיכולתו להבחין בין אמת לשקר. במהלך מרוץ הבחירות האחרון לנשיאות ארה"ב הופצו שקרים יצירתיים כ"ידיעות חדשות" אודות המתמודדים, במטרה לעודד תנועת גולשים להצביע לאחד מהם. טראמפ, לאורך כל הקמפיין שלו, תקף את התקשורת ואת העיתונות הממוסדות בטענה שהן מפיצות שקרים ומוטות מיסודן, ומרגע שנבחר לנשיא, ניכס לעצמו את המונח "פייק ניוז", והפך אותו לנשק יום הדין. מאז ועד היום טראמפ, ובעקבותיו גם מנהיגים אחרים, יוצאים נגד כלי התקשורת: כל אייטם שאינו אוהד או כל כותרת פרובוקטיבית מזכים את היוצרים או המפרסמים בכינוי "פייק ניוז".

      איך צמחה תופעת הפייק ניוז לממדים כאלה? מי אשם במצב שבו לשמועות האינטרנטיות יש השפעה על דעת הקהל יותר מאשר למבחן המציאות? ואיך ניתן להשיב את אמון הציבור באמצעי התקשורת?

      תופעת הפייק ניוז צמחה מהמלחמות

      כדי להבין את עולם השקרים של היום, צריך להיכנס למנהרת הזמן, ולחזור אחורה שבעים ושלוש שנים. סוף מלחמת העולם השנייה, פצצות האטום נופלות על הירושימה ועל נגסאקי ביפן, גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית גורמות הרס רב למיליוני אנשים, ועוד שורה של אירועים בסדר גודל עולמי. כל אלה מעוררים באנושות את ההבנה שקצרה הדרך להשמדה המונית, ובתוך כך הולכת ופושטת ברחבי העולם רוח הליברליות. לכולם ברור שהגיעה העת להומניות חדשה הדוגלת בחופש, בסובלנות ובפתיחות, ושואפת לחירות ולכיבודה של הק?דמה. "בכל מזג אוויר עלינו לנוע יחד!", זהו המסר שנכתב על אחד הכרוזים שהופצו, מסר שהביע במדויק את רוח הזמן הקסום שבאמצעותו נעשה ניסיון לשקם את פצעי המלחמה.

      אדולף היטלר מול מגדל אייפל. פריז, 23 ביוני 1940 (AP)
      מלחמת העולם השנייה זרעה הרס וחורבן והמפנה שחוללה הוביל לניצי האגואיזם. היטלר על רגע מגדל אייפל, 1940 (צילום: AP)

      אכן בתקופה זו פרחו היחסים בין בני האדם, אבל גורם אחד לא הובא בחשבון: הטבע האגואיסטי של האדם. שכן, למרות הליברליות שקראה למתן הזדמנות שווה לכולם והפיצה מסרים של ידידות ואחווה, החלו לנבוט ניצני האגואיזם. תחושות הליכוד והאחדות שנוצרו בימי המלחמה הקשים התפוגגו, וכל אחד החל לדאוג לצרכיו בלבד. באותן שנים התחולל מהפך נוסף: מדינות רבות השתחררו מכבליה של הדת, גבולות המוסר התרופפו והנטייה לדמוקרטיה ולסוציאליזם הלכה והתפתחה. בד בבד פרץ האגואיזם האנושי יותר ויותר גבולות, והסימנים לכך ניכרו בכלי התקשורת. "פני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת", סיכמו חז"ל אלף חמש מאות שנים קודם לכן. במקום שהתקשורת תשמש כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" ותשקף את תמונת המציאות, היא הפיקה מבין דפיה היומיים שקרים, והממשל בתאוותו לשליטה רתם אותה לצרכיו.

      חלפו שבעים ושלוש שנות הרס, ובהיות "יצר לב האדם רע מנעוריו" טרם נמצא לו מרפא. האגואיזם ממשיך אפוא לשמש כלי משחק בידיהם של כלי התקשורת. ובכך אין ספק שטראמפ צודק – העם נתון לשליטת כלי התקשורת באמצעות "שטיפת מוח" של מסרים מבוקר עד ערב. למעשה טראמפ אינו נאבק ביצרני המדיה, אלא באליטות שמממנות אותם במטרה להשביע את תאוותן הבלתי נשלטת לכסף, לשלטון ולכבוד. כל עוד ימשיך להתגלגל לידיהם של יצרני המדיה כסף רב, פרי "שטיפת מוח" מתוחכמת של דעת הקהל, לא תהיה שום יכולת לבנות מדינה, לכן טראמפ יוצא נגדם במתקפה.

      נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בוועידה בווייטנאם. 11 בנובמבר 2017 (רויטרס)
      אין את מי להאשים או להצדיק, שהרי מפיצי השקרים וגם אלו ש"אוכלים" אותם נמצאים באותה הסירה. טראמפ ופוטין (צילום: רויטרס)

      תכל'ס, מי אשם?

      אין את מי להאשים או להצדיק, שהרי מפיצי השקרים וגם אלו ש"אוכלים" אותם נמצאים באותה הסירה. הן אנשי התקשורת והן אנשי הממשל, מו?נעים על ידי אותם מניעים אגואיסטיים טבעיים שדורשים לעצמם עוד ועוד. האשם היחיד הוא האגואיזם הבלתי מרוסן, לכן המאבק עתיד להסתיים באחד משני התרחישים: או שכלי התקשורת יתמתנו ויפסיקו את דברי הבלע, או שהמנהיגים יחליפו את השלטון בזה אחר זה. אולם כל עוד ימשיכו השניים להתבצר בעמדתם ולא יוותרו – ימשיך הסכסוך ובתוך כך הפייק ניוז, ואנו נזכה לקבל חדשות אמת רק לעתים רחוקות.

      אולם שתי האפשרויות הללו הן הרע במיעוטו. תרחיש אחר, בריא יותר, היא שכלי התקשורת יעסקו במהות הקשר שבין בני האדם, ויפיצו אייטמים שתוכנם יסייע לשקם את האגו החולני. לפיכך, אין להעמיד בראש התאגיד מיליארדר או מדיום ששואף לרייטינג גבוה – כמו גם אין לעשות שימוש בתוכן ממומן, שלרוב אין בו הרבה מן האמת ולא ידוע מי עומד מאחוריו – כי אם גוף המורכב מאנשי תקשורת לצד פסיכולוגים ויועצים חינוכיים, סוציולוגים ומדענים. מתפקידו של גוף זה יהיה לארגן מערכת חינוכית דרך כלי התקשורת, לכל הגילאים ובכל התחומים.

      אחרי הכול, מאחורי כלי התקשורת עומדים עיתונאים וכתבים, אנשים כמוך וכמוני, שחיים את אותה אווירה חברתית. וכל עוד היחסים בינינו מזויפים – הרכילות ולשון הרע, ההסתה ברשתות החברתיות והשיימינג על גווניו חוגגים – המצב ישתקף גם במדיה שאנו צורכים. אין פייק ניוז, יש פייק חברה. לכן, כשנצמצם את ה"ידיעות הכוזבות" במערכות היחסים השונות שאנו מנהלים, נכריע את הכף. אז, במקום להבליט כל אירוע כסקנדל ולגרום להתפשטותן של הנורמות השליליות בחברה, חומר דליק במיוחד בדורנו, נלמד בעצמנו, כיצרנים ברשתות החברתיות או כעיתונאים בכלי התקשורת, להפיק לקח מכל אירוע שמתחולל. כך בהדרגה יתפתח בעם יחס בריא לאירועי החיים, כך ישובו האמון ותחושת הביטחון בקרב הקוראים והגולשים, וכך גם התקשורת תהפוך מ"משקרת העם" ל"מקשרת העם" – הגוף שקושר את כולנו לאחד.

      רוצים להבין יותר את העקרונות של הקבלה, ואת הקשר שלהם לחיי היומיום שלנו? לחצו ושריינו מקום בחינם בהרצאת מבוא לקורס "יסודות הקבלה" או לחצו כאן כדי לדעת יותר.