אחרי שישי סוער ומתוח בגבול הרצועה אסור לטעות: אין שינוי בתוכניותיו של האויב. להיפך. זוהי יריית הפתיחה של המערכה הראשונה, כפי שכותבים הפרשנים. לכן, אם כעם וכמדינה לא נמצא את הדרך לשנות את כללי המשחק, ימי שישי הבאים עתידים להיות מתוחים וסוערים יותר, ככל שמתקרב יום העצמאות השבעים למדינת ישראל, היום שבו מתוכננת לעבור השגרירות האמריקאית לירושלים.
לעת עתה, צעדת השיבה בגבול עזה עוררה תשומת לב עולמית: במועצת הביטחון של האו"ם כינסו דיון חירום וקראו לפתיחת חקירה פומבית של האירועים, בעולם הערבי תקפו בחריפות את ישראל, ונשיא טורקיה ארדואן גינה כהרגלו: "מתקפה לא אנושית של ישראל".
אולם ההשמצות על מדינת ישראל לא תפסקנה, הן רק תחרפנה. מדינת ישראל אינה אלא שיקוף של עם ישראל היושב בקרבה. הבעיה היא שכרגע אין עם ואין ישראל, אלא אוסף של שבטים מפורדים שמתחברים ביניהם רק בשעת צרה. רגע קט של מרגוע ואנחנו שבים לסורנו, נאבקים ימני בשמאלני, דתי בחילוני, ספרדי באשכנזי והרשימה עוד ארוכה.
כדי לשקם מחדש את עם ישראל עלינו לשוב 3,800 שנה אחורה בזמן, ולחדש את הערכים שייסד אבי האומה אברהם: לחיות בחיבור באוהל אחד, למחול על הפשעים ולכסותם באהבה. אם נפעל בתמימות לייצוב היחסים בינינו ב"ואהבת לרעך כמוך", כוח החיבור בינינו ככל שיהיה יאיר לנו את הדרך.
ואין מדובר כאן בלאומיות. אלא כשם שבימי ממלכת בבל התלכדנו לראשונה כעם, כך היום כל איש בעולם, יהודי ושאינו יהודי, רשאי לבוא אל אוהל השלום, בתנאי שכוונתו הטהורה היא לחיות בלב אחד. וככל שנתאסף יחד, ונשאף לגילוי האהבה בינינו, תוך מוכנות להתמודד עם כל הבעיות שמתגלות ושעוד תתגלינה בינינו, ילך וייבנה העם ותצמח המדינה.
במדינת ישראל, המושתתת על רוח ישראלית של אחדות, יפעלו כל החוקים שבה להידוק קשרי האהבה שבין בני האדם החיים על אדמתה. מדינה זו תשים לה למטרה עליונה לאחד את כולם - ללא הבדל מפלגתי, שבטי, ושוני במין, גיל וצבע עור - לחברה שיתופית אחת; זו מדינת היהודים - מדינה שדואגת לאיחוד, תוך שמירה על ייחודו של כל פרט - מדינת ה"ייחודים".
רק בקשרי ערבות הדדית נוכל לממש את ייעודנו שעליו חלמו אבותינו, ולהיות למדינת ישראל - מדינה שפועלת ישר לאל, ישר אל הכוח שקושר בינינו מעל כלל הכוחות הפרטיים שלנו. אז נשמש "אור לגויים", דוגמה לחברת מופת שחיה באחדות וברעות. האור יופץ מאיתנו לארבע כנפות תבל, והביקורות והספקות ייעלמו כלא היו.
העולם ממתין שנבצע את משימתנו הגורלית
אומות העולם, כמו תמיד, תהיינה הראשונות לחוש בשינוי או בחוסר השינוי. הן הסמן הקבוע אשר מצביע על מדד הפילוג בינינו. בין שהן מורדות וצועדות לגבולות ישראל כמחאה, בין שהן מחוקקות חוקים נגדנו במוסדות הבינלאומיים, בין שהן מאשימות אותנו בעלילות דם, או יוקדות שנאה שמית - השנאה אותה שנאה, והיא מצביעה על דפוס אחיד: על חוסר האהבה בינינו, הישראלים.
אמנם הצבא שלנו חזק ויציב ופועל במסירות מאין כמוה, אך אין בכך כדי לחפות על משימתנו האמיתית. כל עוד לא נמלא אותה, יזלזל בנו העולם. ההזדמנות שניתנה לנו בשבעים השנים האחרונות להקים כאן חברה לתפארת הולכת ונעלמת, וכמוה גם הציפייה מאיתנו לעשות כן. כך בהדרגה הולך ופוחת מעמדנו בזירה הבינלאומית כמו כל מעצמה עולמית ששלטה בהיסטוריה - בין אם זו רוסיה, גרמניה, או אפילו יוון ורומא העתיקות. אולם בשונה מכל אומה אחרת, ישראל מחויבת לעד להתאחד ובכך לבצע את תפקידה השורשי והרוחני, עליו כתבו הנביאים.
הזמנים שבהם העולם לוחץ עלינו, ואנחנו לרגע מתלכדים, אינם אלא דוגמה עבורנו כיצד עלינו לנהוג איש ברעהו בחיי היומיום. אולם אין בחיבור זמני שכזה שום כוח רוחני ממשי, הוא מדומה, הוא חיצוני והוא מחויב על פי הגורל. לפיכך, יש לעורר תמריץ מצדנו להתחבר בינינו למען מטרה רוחנית נשגבת. העולם ממתין שנבצע את משימתנו הגורלית, גם אם יישאר קומץ של יהודים עלי אדמות שייאלץ לבצע זאת, להביא את כלל האנושות לחיבור ולמגע עם הכוח העליון. ומהו הכוח העליון לפי חכמת הקבלה? לעורר כוח חיובי עליון בין בני אדם בעודם חיים בעולם הזה; לחיות במערכת יחסים של נתינה, חיבור ואהבה.
על חברה כזאת חלמו אבות הציונות, כולל בן-גוריון בכבודו ובעצמו, אך לא הצליחו לממש את חלומם כי לא הייתה בידם השיטה לחיבור. אולם כעת חכמת הקבלה גלויה לכול, ולא נותר לנו אלא להשתמש בה ולהתחבר מעל כל הגדרות המפרידות בינינו. אחרת, אומות העולם תטפסנה על הגדרות ותחייבנה אותנו בכך.
"קבלה לעם" היא עמותה ללא כוונות רווח, שמטרתה להנגיש את לימודי חכמת הקבלה לכל אדם ולכל אורח חיים. כדי להתרשם ממפגש מבוא לקורס יסודות הקבלה, תוכלו לשריין מקום כאן.
