מאחורי הגמגום המביך של מייסד פייסבוק מסתתרת הצביעות של כולנו

"מר צוקרברג", חקר הסנטור דיק דרבין את מנכ"ל פייסבוק בנוגע לתפיסת הפרטיות שלו, "האם היית חולק איתנו את שם המלון שבו שהית אתמול בלילה?". "אמממ...", הרהר צוקרברג ארוכות לעיני עשרות מצלמות טלוויזיה ועיתונות מכל העולם. "לא", השיב הצעיר בחליפה ועניבה, והקהל צחקק במבוכה למשמע התשובה לשאלה המפתיעה.

"ואם שלחת הודעת טקסט למישהו בשבוע שעבר?", המשיך החוקר. "האם תואיל לחלוק אותה עמנו עכשיו?". "לא", השיב צוקרברג בשנית, אך באופן נחרץ יותר. אך הסנטור דרבין, כמו רבים מעמיתיו, לא נראו משוכנעים; גם לא כשפניו התינוקיים של צוקרברג הביטו בהם במבט מושפל.

במשך יותר משש שעות העיד מייסד ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, בפני הסנאט בוושינגטון. צוקרברג נאלץ לתת דין וחשבון ולהסביר כיצד הגיעו ללא רשות פרטיהם האישיים של 87 מיליון משתמשים - ביניהם 47 אלף ישראלים - לידי חברת איסוף המידע קיימברידג' אנליטיקה, שעבדה למען טראמפ.

למעשה, מי שעמד על דוכן הנאשמים אינו נער הזהב של עמק הסיליקון, ולא חברת פייסבוק, המצאתו הגאונית, אלא הזכות לפרטיות. בעולם הטכנולוגי המתקדם, שבו המרחב הווירטואלי פתוח ומקושר מאי-פעם, האם יש עוד מקום לפרטיות בחיינו? התשובה היא כמעט שאין. אומנם ציבור הגולשים מנסה להיאבק עליה, אך המגמה לעתיד מראה שאין באמת מה להסתיר.

אין ספק שיש לחוקק חוקים ולהתקין תקנות להגבלת שליטתם המוגזמת של המונופולים, שמתפתחים בקצב מפלצתי, סוחרים במידע שלנו ורומסים את זכויות הפרט. אבל אין זה העיקר. החברה האנושית צועדת לעידן חדש שבו כולם יודעים הכול על כולם - מהמידע הבסיסי שניתן בקלות לאתר אודותינו באמצעות המחשב, ועד למעשים השפלים והבזויים, לכאורה, שאנו משתדלים להסתיר מעיני השכנים והקולגות. כשהכול יהיה גלוי, ויתבהר שכולנו קורצנו מאותו החומר, הבושה תקבל פנים חדשות.

מבט חטוף על קברניטי העולם בימינו ועל תדמיתם בעיני הציבור חושף את האמת העירומה: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתמודד עם האשמות לפיהן בגד באשתו עם כוכבות פורנו, ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלסוקוני התפאר במסיבות ה"בונגה בונגה" עמוסות האורגיות, מספרים על מסיבות החשק המפורסמות של קדאפי, שליטה הדיקטטורי של לוב, ועוד עשרות שמועות נלחשות מפה לאוזן על אישים כאלה ואחרים.

אנשי הציבור והממשל הם כאחד האדם. גם להם יצרים ודחפים הטבועים בכל אחד מאיתנו. כל אדם - מנער ועד זקן, מפועל עד שליט - מונע מהרצונות לקבל הנאה מאוכל, ממין ומסביבה משפחתית. ברצונות האלו איננו שונים מאף יצור חי. לכן, אין כל חדש במידע הנחשף אודותינו ברשתות החברתיות, הוא אינו מגלה דבר חדש על טבענו האמיתי.

ואם מישהו יוצא נגד הטבע שלנו, ההעדפות והנטיות שלנו, התאוות וההתנהגויות שלנו, האופי והמחשבות שלנו - יפים לו דברי חז"ל: "לך ואמור לאומן שעשני: כמה מכוער כלי זה שעשית!".

כשנכיר בכך שכולנו קורצנו מאותו החומר, כל אחד עם גוון רצון אחר, תיעלם הפרטיות וכל מה שייוותר מאיתנו לא יהיה אלא ה"אדם" הפנימי שבנו.

שהרי, האדם בשר ודם בנוי משתי רמות קיום: רמה פיזית-גופנית ורמה אנושית-רוחנית. ברמה הראשונה כל אדם רשאי לממש את רצונותיו הגשמיים שמתעוררים בו כאוות נפשו, ובתנאי שלא יזיק לזולת. ברמה השנייה, הנוגעת למהותו הפנימית של האדם, הוא נדרש להתקשרות לבבית עם הזולת.

הרמה השנייה נסתרת מאיתנו. זו השכבה העמוקה של היחסים בין בני האדם, רמה רוחנית שאינה מורגשת כאותן התקשרויות גשמיות שנמצאות ברמה הראשונה. היא נקראת ה"אדם" הפנימי שבנו, כפי שמכנים אותה המקובלים, וכדי לאחוז בה יותר ויותר, נדרש לפתח את המודעות.

מכיוון שהרמה השנייה אינה מוחשית ואינה מורגשת בנו, אנו טועים ומשייכים את ה"אדם" הפנימי שבנו לגוף הגשמי שלנו. בתוך כך החברה יוצרת נורמות וסולם ערכים מוסרי שמגבילים את השימוש בגוף האדם, כלומר את מימוש הרצונות שברמה הראשונה. ומי שיוצאים נשכרים מכך הם בעיקר כלי התקשורת.

המדיה המסואבת מנצלת את חוסר האחיזה שלנו ב"אדם" הפנימי שבנו, כדי להרוויח כסף רב. כך למשל, כלי התקשורת מעצימים התנהגויות ומעשים שנובעים מהיצרים האינסטינקטיביים שיש לכולנו - במקום לראות בהם את הטבע האמיתי שלנו, ושלהם. באופן זה הם גורמים לנו להיאחז בסולם ערכים מלאכותי, לגנות או לשבח את הזולת בהתאם לדחפים שאיתם נולד.

תפקידם הראוי של כלי התקשורת, כשמם כן הם, הוא ליצור תקשורת נכונה בין בני האדם. "לחבר בין אנשים, לבנות קהילה ולקרב את העולם יחד", כפי שהעיד צוקרברג בפני הקונגרס האמריקני ולעיני העולם כולו. על כלי התקשורת לסייע לנו לעלות לרמה הקיום השנייה שנסתרת מאיתנו; לטפח סולם ערכים חדש שאינו מבוסס על הגוף ועל יצריו הטבעיים שמתעוררים בו ללא הרף, אלא מוכוון להשגת מהות האדם, לחיזוק תרומתו לחברה ולעידוד קשר ידידותי בין אדם לאדם.

הניצחון של הציבור במאבק על הפרטיות יהיה רק כאשר נתחיל לפתח את ה"אדם" הפנימי שבנו ונתקשר בחיוב לזולת בקשר רוחני. מתוך היחס ההדדי בינינו נכיר את הכוח הנסתר שבטבע - הכוח שקושר בינינו בכל הרמות, הכוח שמנהל את הרשת האנושית כולה, הכוח שמצעיד את האנושות בהדרגה להתמזגות. הרגשה משותפת של הכוח העליון תפוגג את מסך הערפל על הפרטיות שהתביישנו בה עד כה, ובתוך כך ייעלם המסתורין שאופף את העולם הווירטואלי.

לכלי התקשורת, ופייסבוק בראשם, יש את היכולת ליצור את הווקטור החיובי שיסחף אחריו את כל האנושות. בכוחם לקבוע את הטון החברתי ולכונן תרבות אנושית חדשה, כמו גם לשנות את התפיסות בכל הקשור לטבע האדם. בכך לאפשר לכל גולש ראייה חדשה בנוגע ליצריו, הגשמיים והרוחניים כאחד.

כשהרשתות החברתיות יזרימו תוכן משמעותי - איש לא יתבייש עוד. ככל שנזדהה עם הרמה הרוחנית שבנו, המנותקת מכל צורך גופני, דליפת פרטים אישיים של עשרות מיליוני משתמשים, חמורה ככל שתהא, לא תשפיע עלינו לרעה - נהפוך הוא. אז נדע לתת את המקום הראוי לגוף שלנו, הן הגשמי והן הרוחני. הבושה היחידה שתציף את האדם תהיה: האם השקעתי די בבניית מערכות יחסים חיוביות? האם תרמתי לקשר הדדי בין בני אדם? האם פעלתי להתחשבות בזולת, כפי שצריך לנהוג "אדם"?

"קבלה לעם" היא עמותה ללא כוונות רווח, שמטרתה להנגיש את לימודי חכמת הקבלה לכל אדם ולכל אורח חיים. כדי להתרשם ממפגש מבוא לקורס יסודות הקבלה, תוכלו לשריין מקום כאן.