המילה "תורה" מעוררת בנו שלל רגשות סותרים. החל מספר תורה עתיק וקדושה נעלה, דרך מנהגים מבית אבא ועד לסלידה מוחלטת ממנה כמייצגת מוסר, מצוות וכפייה דתית. אולם עוד קודם שדבקו בתורה הסטריאוטיפים השונים, הגדירה אותה חכמת הקבלה באופן עמוק, מקיף וחד-משמעי.
התורה היא התכנית הכוללת של המציאות כולה - מתחילת הבריאה ועד סופה. המטריקס שבו כולנו חיים, הן הממשי והן הבדיוני. התוכנה שמכוונת, מנווטת ומנהלת אותנו בכל תנודה, נשימה ומחשבה. הרשת העצומה של כוחות הטבע שפועלים יחדיו ומניעים אותנו, בעל כורחנו, להתפתחות רוחנית שלמה.
מערכת "התורה", שחוקיה מוחלטים, מכתיבה כל פעולה שלנו, כך שלמעשה איננו אדונים לשום מחשבה או פעולה. לכאורה, אנו בוחרים בכל רגע, או מנגד חווים רגשות אשם על החלטות שגויות שקיבלנו, אך אלה אינם אלא תחושות מדומות שהמערכת בחכמתה נוטעת בלבנו. זאת, עד שנגדל, נחכים ונדע להפעיל נכון את המערכת מבלי לגרום נזק לעצמנו. כשם שלתינוק בן חודשים ספורים אין מושג קלוש לאיזה עולם גדול, עשיר ומגוון הוא נולד, וכל עולמו המצומצם מסתכם בריח אמו, כך גם אנחנו נמצאים בתקופה טרום-רוחנית, לקראת שלבי ההתפתחות הראשוניים שלנו, לקראת גילוי שכבה נוספת מן המערכת האינסופית שעוטפת אותנו, מערכת "התורה".
ככל שנתפתח, נתחנך ונספוג מהסביבה עוד ועוד ערכים, טעמים ומידע, שיתורגמו בנו לרגש ולתבונה עד לכדי הכרה מלאה, כך בהקבלה נפתח מודעות וניכנס אל מרחב "התורה". התינוק שיגדל לילד, יידרש להגיב לאחרים. הילד שיתפתח לנער יידרש להכיר במעשיו, והנער, ככל שיתבגר, יידרש ליוזמה ולהשתתפות מצדו עד להדדיות ולשיתוף פעולה עם הזולת. הכול לפי רמת התפתחותו של האדם. אולם אם המציאות כבר בנויה כך ומקדמת אותנו בהתאם לרמת ההתפתחות, מה כל כך ייחודי במערכת "התורה"?
לפרמט את התכונות שלנו
ייחודיותה של התורה בכך שהיא מובילה את האדם, שבוחר להכיר את דרכי פעולתה ולהתמזג בה, לשנות את גורלו ולהשפיע על התפתחותו המלאה. כלומר, לגשת היישר אל מקור ההתפתחות שלנו, אל לוח הבקרה שמפעיל את חיינו, ולפרמט את התכונות שלנו כך שתפעלנה בהתאם למערכת "התורה".
בתוך רשת החוקים המוחלטים, שאינם מתחשבים בדעתנו, רגע הבחירה החופשית הממשי של האדם הוא נקודת ההתפתחות העיקרית והבלעדית שלו. מרגע שהאדם עשה בחירה נכונה, נפתחת בפניו שכבה נכבדת מן המרחב הנשגב של מערכת "התורה" האינסופית, והוא זכאי לחוות עולם גדול ומופלא, כמו צעיר שיוצא לראשונה לבלות אל מחוץ לבית. המעמד הנעלה והראשוני הזה, שבו האדם זוכה לקבל את הכוחות שיאפשרו לו להתקשר יותר ויותר אל מערכת "התורה" האדירה, נקרא "קבלת התורה". אלא שזוהי הזדמנות בלבד, מתנה זמנית, שלא ניתנת בקלות.
דברים טובים לא מגיעים בקלות. בדרך אל המרחב הנשגב עומד למכשול הטבע האגואיסטי הטמון בכל אדם, שמונע ממנו את השפע הרב המצוי במערכת "התורה". האגו הוא הרצון לקבל הנאה, ומטרתו הגלויה והסמויה היא להשיג מקסימום תענוג במינימום מאמץ. הוא מעכב אותנו מלגדול ולהתפתח בכך שבאופן תדיר הוא מעורר בנו דאגה רק לעצמנו, אך על חשבון הזולת. האגו שבנו דוחף אותנו לנצל את הזולת, להתחרות ולהיאבק בו כדי להשיג ולו מעט הנאה עצמית, וההשלכות השליליות לכך ניכרות בתחומי חיינו השונים. האגו מבדיל באופן ברור בינינו לבין המציאות העצומה, סוגר אותנו בעולם צר ואפור במקום שנחיה בעולם מלא שפע ומואר.
כוח התורה, שלא ככוח האגואיזם, מאפשר לנו לבקוע מן הקליפה הדקה שעוטפת אותנו באשליה, לצאת מהגבולות הצרים שלנו ולגלות את מערך הכוחות שמשפיעים עלינו. אמנם לא כל אחד יודע להשתמש בכוח הנסתר של התורה, אך כל אחד יכול, אם רק ירצה. התורה היא כמו אש, היא יכולה להאיר ולחמם מצד אחד, או לשרוף ולכלות מצד אחר. לכן, שימוש מושכל בכוח התורה יעורר את הכוח החיובי הטמון בה - אז נחוש את ההרגשה הממכרת של "סם החיים". לעומת זאת, שימוש לא מושכל בכוח התורה, לטובת האדם עצמו ולא לטובת הזולת, יעורר את הכוח השלילי הטמון בה - אז נחוש את ההרגשה של "סם המוות". אופן השימוש הוא הכוח הנסתר שמתגלה, לחיוב או לשלילה, לפי בחירתו של האדם. השאלה היא מה סוד הבחירה - כיצד נבחר מבלי לטעות ולגרום לתוצאה שלילית?
צעד קטן מצד האדם - שני צעדים ענקיים מצד המערכת
הסוד הוא הגיוני ופשוט: כל פעולה מצד האדם שתהיה זהה למגמה של פעולות מערכת "התורה", תקשר בין המערכת הכללית ובין האדם הפרטי, תפתח בפניו מרחב חדש ותמלא אותו בהרגשה עילאית שבעזרתה יידע לשלוט על חייו. בדומה לדמות במשחק מחשב, שאנו מובילים במיומנות דרך שלבים שונים, כך נקדם עצמנו מאתגר לאתגר, עד לשלב הסופי של גילוי מערכת "התורה" בשלמותה. מהי אפוא תכונתה של מערכת "התורה"? אחדות. התכנית הכוללת של המציאות פועלת לעבר שלמות, הדדיות ושיתוף פעולה. כדברי חכמים: "עיקר השגת התורה הוא על ידי האחדות, כמאמר הכתוב 'כאיש אחד בלב אחד'" ("מאור ושמש", פרשת יתרו).
לפיכך, ככל שנשתדל לפעול באחדות, בשלום וברעות עם הבריות סביבנו, כך נעלה על דרך המלך. להולכים בדרך הזאת יש גמול. צעד קטן מצד האדם - שני צעדים ענקיים מצד המערכת. המערכת מגיבה באופן חיובי, כפול ומכופל, כלפי כל צעד נכון של הפרט השואף להידמות לה. לכן, ככל שישתדל האדם לנהוג בידידות ובחיבור עם הזולת, כך הוא יעורר יותר את הכוח החיובי שטמון בה ורק נמצא בהמתנה. לעומת זאת, כל מהלך אגוצנטרי, יהיר, שבא על חשבון הזולת, יגרום לפרימת רשת הקשרים הנפלאים שנטוו, יעצים את הפירוד ויחזק את הרגשת "סם המוות". באג כזה במערכת "התורה" יחייב אתחול של המערכת מחדש, מה שעלול להכאיב ולגרום לאדם סבל מיותר.
אז אם נחזור להתחלה: מהי התורה? אותיות מודפסות על נייר ומאוגדות כספר מהודר? טקסים ומנהגים? אוסף הגבלות, חוקים וציוויים? לא ולא ולא. התורה, על פי חכמת הקבלה, היא הכוח שמשנה את הטבע האגואיסטי, המוגבל והמגביל שבאדם, לטבע אלטרואיסטי הדומה בתכונותיו לטבעה של המערכת ההרמונית כולה. התורה היא הכול! הן התוכנה שמפעילה את העולם כולו, ככתוב בספר הזוהר (פרשת תרומה): "מטרם שנברא העולם, הקדימה התורה לעולם אלפיים שנה", והן הכוח שבעזרתו אנחנו מתפתחים ורוכשים את עומק המערכת - עולים בעזרתו כמו במעלית שקופה שפורשת לפנינו הכול, עד להתמזגות שלמה והרמונית עם המערכת כולה ועם הכוח העליון שמפעיל אותה.
את השינוי האדיר הזה, מאגואיזם לאלטרואיזם, מסמל המועד החגיגי בשנה - שבועות - חג מתן תורה. כיום, ברור לכל בר-דעת שנקלענו למבוי סתום, בעולם בכלל ובחברה הישראלית בפרט. שנאת החינם בין מגוון המגזרים, החוגים והמפלגות גואה, הגאווה הולכת ומתעצמת בכל אחד ואחת, האגואיזם חוגג והערכים המאחדים אותנו לעם, בשפל. התורה הפכה לנו ל"סם המוות". "מלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטיפה, ומת" ("כתבי בעל הסולם"). כל אדם בעולם בולע בצייתנות את הרעל האגואיסטי ו"מת" - מתנתק מהתענוגים שהתורה מציעה.
שבועות, זה המועד בשנה להתחיל ליישם את הכלל הגדול בתורה, את הקוד שמפעיל את המערכת כולה: "ואהבת לרעך כמוך". כשנפעל כך בלב שלם, נהיה חלק מועיל במטריקס האינסופי - "התורה".
מה עוד כתבו חכמי הקבלה על חג מתן תורה?
"קבלה לעם" היא עמותה ללא כוונות רווח, ומטרתה להנגיש את לימודי חכמת הקבלה לכל אדם. כדי להתרשם ממפגש מבוא לקורס יסודות הקבלה, תוכלו לשריין מקום כאן.