91 אמריקנים מתים בכל יום כתוצאה ממנת יתר של משככי כאבים אופיאטים. נתון קשה זה הביא את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להכריז על מגפת האופיואיד כעל מצב חירום בריאותי לאומי צעד הנמצא שלב אחד לפני הכרזת מצב חירום לאומי כללי, כמו אסונות טבע או מפגעי טרור.
מגפת האופיואיד התמכרות למשככי כאבים המבוססים על אופיום ממכר כמו הרואין הרגה רק בשנתיים האחרונות יותר מ-60 אלף איש, מספר הגדול יותר מקורבנות מלחמת וייטנאם שנמשכה קרוב ל-20 שנה. מגפת האופיואיד היא באופן רשמי הגורם מספר 1 למוות בקרב אמריקאים מתחת לגיל 50 הרבה יותר ממוות כתוצאה מכלי נשק, מתאונות דרכים וממחלת סרטן. אם בעבר טעו לחשוב כי המגפה נפוצה בעיקר בקהילות כפריות קטנות, כיום ברור לכול שארצות הברית כולה נגועה בה.
אמנם הכרזתו של טראמפ תאפשר לממשל לנתב משאבים כלכליים קיימים וכוח אדם למאבק במגפה, אך בציבור האמריקאי מתעורר ויכוח בשאלה האם פתרון מעין זה יפתור את ההתמכרות הקשה לסם. שכן, כדי למגר את המגפה לא יועיל לצייד את השוטרים באנטידוט נוגדן שסותר את השפעותיו של הסם הקטלני עבור אלה שלקחו מנת יתר. גם הרחבת הטיפול התרופתי למכורים, או פתיחת מרכזי גמילה נוספים לא תסייענה לאורך זמן. אלה אמנם יכולים לרכך את הסימפטומים של מגפת ההתמכרות, אך לא לטפל בשורשה. ייתכן כי פיקוח יתר על הרופאים יגרום להם לספק פחות מרשמים, אך ניסיון העבר מראה כי המכורים מוצאים דרכם אל סוחרי הסמים ברחובות. מאבק נוסף ואחרון, שנראה אבוד מראש, הוא הניסיון להטיל את האחריות על חברות התרופות הענקיות.
"המלחמה בסמים", כביכול, הוכרה בציבור ובממשל ככישלון עצום, מה שעורר חוגים שלמים בחברה להאשים את המכורים עצמם. אולם זה כמו להרוג את השליח במקום לשמוע את המסר שהוא בא להעביר. ומה בפיו? צאו וח?קרו את הגורמים הסוציולוגיים שמצמיחים את ההתמכרות הזאת לממדים אדירים, ושאלו שאלות עמוקות יותר, כמו: מה גורם לאנשים בחברה שלנו לפנות לסמים אופיאטים מלכתחילה? כיצד עלינו כחברה לפעול, כדי למנוע את מגמת העלייה בהתמכרות לאופיאטים?
חשוב לדעת: רוב המשתמשים באופיאטים אינם נוטלים אותם מתוך כאב פיזי, אלא מתוך כאב רגשי. ישנם רצפטורים של אופיאטים בכל הגוף שלנו והם מיועדים לאזן רגשות כמו פניקה, חרדה, בנוסף על הכאב הפיזי. כשהיינו תינוקות היו בחלב האם שינקנו המון אופיאטים, וגם כאשר מישהו מחבק אותנו, גזע המוח שלנו מפריש אותם.
רבים יופתעו לשמוע שתמיכה חברתית, אמון הדדי, מערכת יחסים זוגית, משפחה אוהבת, או אפילו אקלים חברתי טוב ובטוח מעודדים את ייצורם של האופיאטים בגופנו. לכן הצורך במשככי הכאבים קשור באופן מובהק למנגנון החיווט הטבעי שלנו לקשר.
ובפועל מה קורה? החברה, שמקדשת ערכים חומריים, גורמת לבני האדם להיות מתוחים, חרדים, חמוצים, בודדים, כך שאין די באספקת האופיאטים הטבעית והמאזנת שלהם. אנחנו מייצרים ניכור, חוסר ודאות וסטרס, הרבה יותר מאשר ביטחון, חמלה והדדיות. לכן מרבית האוכלוסייה פונה לאופיאטים מלאכותיים. למרבה הצער, החברה אינה מעניקה הרגשה מספקת של חיבור, שיש בו כדי לייצב אותנו, באופן טבעי, ולמלא את החסך.
אקלים חברתי חיובי יבריא את החברה החולה
הטבע "צועק" לנו בדיוק את מה שעלינו לשנות בחברה שלנו. מגפת האופיואיד חושפת את הטבע ההדדי והמקושר של המין האנושי. אנחנו מחוברים זה לזה עד לעצם, כמו תאים באורגניזם אחד. באופן טבעי אנו נמשכים זה לזה כדי לקבל תחושת ביטחון ותמיכה. גם העמידות שלנו, הן הפסיכולוגית והן הביולוגית, תלויה ביחסים הבריאים והחיוביים בסביבה החברתית שלנו. אולם איננו שונים במאומה מתאים שמאבדים קשר עם גוף האדם כמוהם גם אנו, עם הניתוק מתנוונים עד מוות.
משבר האופיואיד מצטרף לשורת משברים המצביעים על הצורך בשינוי מסיבי של התרבות המערבית. הצורך בבניית קשרים אנושיים בריאים ובאקלים חברתי חיובי, כדי להבריא את החברה החולה שלנו. לפיכך, אין מנוס, עלינו לפעול באותו מנגנון שאנו מתעלמים ממנו החיווט הפנימי שלנו לקשר אנושי.
לחכמת הקבלה שיטה מעשית. דרך מעגלי שיח שמספקים אינטראקציה חברתית חיונית, חיובית ובטוחה, ניתן לעורר את הכוח החיובי, את ה"אופיואידים". עלינו ליישם את השיטה בכל מקום שבו בני אדם נמצאים בקשר: במקומות עבודה, בבתי ספר, בבתי אבות ואפילו בגני ילדים. עלינו לשדר דוגמאות לכך בטלוויזיה, ברדיו וברשתות החברתיות. כך שכל אחד, הרבה לפני שהוא פונה לסמים נרקוטיים, בכל דרגת מינון, יוכל בקלות לאתר קהילה תומכת שתספק לו סביבה ליצירת קשר חיובי אנושי. אז בני האדם ירכשו במהרה את ה"היי" הטבעי, את הרגש העוצמתי שנוצר כתוצאה מיחס אנושי טוב, אליו כולנו מתוכנתים.
יחס עילאי כזה לא רק יפתור את ההתמכרות לאופיאטים, אלא גם יוציא אותנו מתוך התבנית המחשבתית המעוותת והמקובעת, שדרכה אנחנו רואים את המציאות החברתית, וייתן לנו כוח לדמיין ולשאוף אל החברה שכולנו רוצים לחיות בה.
כיום, עלינו להעמיק את הקשר בינינו, מכוח טבע ההתפתחות האנושי, ולהגיע לרמה חדשה של חיים אנושיים. ככל שנתעכב, נחוש מתוסכלים יותר ותופעת ההתמכרות תישאר בקרבנו. לפיכך, עלינו לפקוח את עינינו ולראות, מתוך לב המשבר, את ההזדמנות האדירה להתקדמות חברתית.