נולדתי והתחנכתי בוויטבסק, עיירה ציורית בצפון בלארוס, בסמוך לגבול עם רוסיה. כמו בכל עיר אירופאית, חוצה אותה נהר גדול, צריחי כנסיות בולטים מבין הבתים וכיכר רחבת ידיים מחברת את הרחובות אל מרכז העיר.
עברו שנים מאז כבשו הנאצים את העיירה במלחמת העולם השנייה, הפכו אותה למחנה עבודה והשמידו מאות יהודים, אבל רוחות המלחמה עדיין נושבות בה. השואה מעולם לא נעלמה, והאווירה בקרב קהילת יהודי ויטבסק נותרה טראומתית, כאילו הם עצמם ברחו ממחנה ריכוז.
כמו בכל משפחה יהודית ממוצעת, ספגתי היטב את הערכים העליונים של חינוך ושאיפה למצוינות ולהצלחה, וכבר בגיל 17 מצאתי את עצמי מנסה להתקבל ללימודים גבוהים באוניברסיטת לנינגרד, סנט פטרסבורג של ימינו. לראשונה בחיי נתקלתי ביחס שלילי רק מעצם היותי יהודי: סירבו לקבל אותי לאוניברסיטה. לבסוף, בזכות נחישות ורצון עז, הצלחתי להתקבל.
האנטישמיות הנפוצה בלנינגרד, בירת האינטלקטואלים והתרבות הרוסית, ספוגה בחומות העיר ומורגשת בכל פינה. רגישות שלא קיימת ב"צברים" שנולדו בישראל, תחושה שלא ניתן לתאר אותה במילים למי שלא חווה אותה על בשרו. כל עוד מסתפקים במועט באזור שבו מותר לחיות כיהודים, המקומיים מסכימים לסבול זאת, אך לא מעבר לכך. יהודי שחי בגלות מקבל את האווירה העוינת כמובן מאליו, ומעדיף להוריד את הראש. היה לי קשה מאוד להשלים עם זה, לכן ברגע הראשון שיכולתי, ולאחר ארבע שנים שבהן הייתי מסורב עלייה, "ברחתי" לארץ ישראל.
איפה מוצאים טעם לחיים?
עליתי לארץ ב-1974 מדען צעיר וסקרן עם הרבה מאוד שאלות. לא הבנתי על מה ולמה שונאים את היהודים, מה תפקידו של עם ישראל, וברמה המדעית יותר - האם יש כוח נסתר שמניע את המציאות, ומהי בכלל משמעות החיים.
באופן טבעי פניתי תחילה אל עולם המדע, תחום שאני בקי בו ממחקריי בחו"ל, אך לצערי הרב לא מצאתי תשובה בחקר החלקיקים או בחקר מערכות גוף האדם. על אף שהעמקתי בידע ובהבנה עד כמה כל פרטי הטבע מרכיבים מערכת הרמונית אחת, לא קיבלתי מענה אמיתי. מלכתחילה לא נמשכתי למיסטיקה ולא האמנתי בה. גם לא בכוחות קוסמיים, תורות המזרח או טכניקות ומיומנויות פסיכולוגיות - כל השיטות שהתנסיתי בהן הסתכמו במוסר או בטקסים שלא נגעו לליבי.
ככל שגבר בי הצימאון לאמת, ניסיתי לדרוש תשובות בדת היהודית. השתתפתי באינספור הרצאות וסמינרים, למדתי מפי רבנים שונים וקראתי עשרות ספרים בנושא, אולם עד מהרה הבנתי כי פנימיות היהדות היא שמושכת אותי, ובתוכה אצורות התשובות לשאלות המהותיות בחיי.
רק כאשר הגעתי אל המורה שלי, המקובל הרב ברוך שלום הלוי אשלג ז"ל (הרב"ש), התחלתי לקבל תשובות. הרב"ש לימד את חכמת הקבלה האותנטית, אותה ירש מאביו, מי שנחשב לאחד מגדולי המקובלים במאה העשרים, הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", המכונה כך על שום פירוש "הסולם" שהעניק לספר הזוהר. על כל תשובה שענה לי הרב"ש, התעוררו בי עוד אלף שאלות. כך הגעתי אל לימוד חכמת הקבלה.
למה התרחשה השואה?
די לפתוח את ספרי הקבלה כדי להבין מדוע התרחשה השואה, מי אשם בה וכיצד ניתן היה למנוע אותה. חז"ל תמצתו זאת כך: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (מסכת יבמות ס"ג, א'). את המסר החד הזה הפיצו כל גדולי ישראל, חכמי הקבלה וענקי הרוח של העם היהודי. בכל שפה ולשון הם ביקשו לא רק להזהיר מפני הסכנה המתקרבת, אלא בעיקר להזכיר לנו את כוח החיבור שנמצא בידינו, שהוא ההגנה היחידה שיכולה לנטרל כל איום מעורר אימה מצד אומות העולם.
רבי קלונימוס כתב: "כאשר יש בישראל אהבה, אחדות ורעות, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" ("מאור ושמש"), רבי שמואל בורנשטיין הוסיף: "כאשר ישראל הם 'כאיש אחד בלב אחד', הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע" ("שם משמואל"), והאדמו"ר מחסידות גור הדגיש: "התחברות ישראל פועל ישועות גדולות ומסלק כל המקטרגים" ("שפת אמת").
הרב קוק הכריז כי "בישראל שורה סוד האחדות של העולם" ("אורות הקודש ב'", תט"ו), רבי נחמן מברסלב חזר ואמר כי "עיקר יסוד התיקון הוא שיהיה אחדות, אהבה ושלום בין ישראל" ("ליקוטי הלכות"), ובמדרש תנחומא מובא כי: "אין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת".
ככל שהעמקתי יותר בכתבים - מספר התורה, דרך הגמרא ועד ספרי החסידות והקבלה - התבהר לי יותר ויותר כי מסר אחד ופשוט מקשר בין כולם מאז ומעולם: ואהבת לרעך כמוך - אהבת אחים, ערבות הדדית, כל ישראל חברים.
ישראל משפיעים על מצב העולם
על פי חכמת הקבלה, כאשר אנחנו מתאחדים בינינו מעל לסכסוכים, לניגודים ולחילוקי הדעות, אנחנו מקרינים לעולם כוח חיובי שביכולתו להביא לשינוי. לעומת זאת, כאשר אנחנו מפורדים ומרוחקים זה מזה, הדבר מוצג ככוח שלילי, מחליש אותנו מול האומות ובסופו של דבר חוזר אלינו ומכה בנו בפרץ של אנטישמיות.
השנאה הלא-רציונלית שהולכת ומתחזקת היום, מזכירה לנו בדרך הקשה שיש לנו תפקיד, ואף על פי שהיינו שמחים להתנער ממנו, האפשרות הזאת לא קיימת. אנחנו עם שנושא בקרבו רעיון, אידאל חברתי של אהבה לאדם, לעם ולעולם. הפכנו לעם ישראל על בסיס אהבת הזולת שבאה לידי ביטוי באמצעות הכלל ''ואהבת לרעך כמוך'', ורק החזרה למימוש האהבה הזאת יכולה למגר את השנאה של העולם כלפינו. בכל ספרי הקבלה מסבירים המקובלים שאנחנו, היהודים, מכריעים את גורל העולם. בספר הזוהר נכתב: "כמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל".
על ידי האיחוד בינינו אנחנו נותנים דוגמה לעולם, וכאילו מבהירים שאין ברירה אלא להתאחד. לעומת זאת, הפירוד בינינו גורר גם פילוג ביתר אומות העולם, ומעורר באנושות מלחמות ושנאה. התוצאה הישירה והעקיפה של התהליך הזה דוחפת את אומות העולם לפגוע בשורש הרוחני שנקרא "ישראל" ולנסות לנטרל אותו, כי הוא נתפס כ"מקור כל הרוע" בעולם.
החיבור כאמצעי פשוט לפתור את בעיות העולם
מעבר להיותו אמצעי חשוב שמסייע לחקוק את זיכרון מיליוני בני עמנו שנספו, יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא גם הזדמנות מצוינת לציין את הסיבה לשנאתן של אומות העולם את היהודים, ודרך להודות שיש בידינו השיטה לחיבור.
בימים שבהם מתחזקת האווירה העוינת כלפי כל יהודי העולם, כפי שחוויתי על בשרי בוויטבסק ובלנינגרד, זה בדיוק הזמן לאחוז כל אחד בכתף חברו, לעורר את כוח החיבור בינינו בעזרת לימוד חכמת הקבלה ולתת לאהבת ישראל לנצח את שנאת החינם.
ביכולתה של חכמת הקבלה לחבר בין הלבבות שלנו מעל הדחייה ההדדית, ולמנוע את האסון הבא; לבנות עם מלוכד ומחובר, להוות דוגמה ולהיות "אור לגויים"; להביא לשלמות בישראל, ולרוגע ושלווה בעולם.
לחצו כאן כדי לדעת יותר למה שונאים אותנו ומה הפתרון לתופעה
"קבלה לעם" היא עמותה ללא כוונות רווח, שמטרתה להנגיש את לימודי חכמת הקבלה לכל אדם ולכל אורח חיים. כדי להתרשם ממפגש מבוא לקורס יסודות הקבלה, תוכלו לשריין מקום כאן.