בישראל נולדתי מחדש. אין מילים לתאר את הרגשות העצומים שחוויתי נוכח המחשבה שאני חלק מהעם היהודי שחי במדינת ישראל על אדמת ארץ ישראל. כל שאיפתי הייתה להיות שותף במאמצים לעיצוב דמותה של המדינה הצעירה. אולם כשהגעתי ארצה בשנת 1974, התקופה הייתה פוסט-מלחמת יום הכיפורים, ומהאחדות והלאומיות שאפפו את הניצחון במלחמת ששת הימים לא נותרו אלא רסיסים אחדים.
עם סיום מלחמת ששת הימים נסק הביטחון העצמי שלנו לגבהים. "צפצפנו" על העולם מתוך תחושה שאנו בריונים, מלאי כוחות וללא שום מעצורים. "הצבא החזק בעולם". חטא הגאווה התגנב פנימה והכשיל אותנו כעם, מנע מאיתנו להשכיל לבנות את עצמנו כחברה מלוכדת, מבלי להזדקק לאויב חיצון. במקום לעצב את עצמנו כעם ישראל, "כאיש אחד בלב אחד", כפי שהורו לנו אבותינו והכתיבו לנו הנביאים לאורך הדורות, בחרנו לזנוח את תפקידנו הייעודי, ואפשרנו לטבע האגואיסטי שלנו לפרוץ ולשלוט.
אומנם זו הייתה מלחמת הישרדות, שמנעה מאיתנו אסונות גדולים ואף הביאה להידוק הקשר בין יהודי העולם לישראל, אך היא פערה פצע עמוק ביחסים בינינו, שממנו אנו סובלים עד היום. הגאווה בעם חיבלה ביחסים בינינו. ההתנשאות על העולם הפכה להתנשאות בינינו, זה על זה. קשרי הערבות ההדדית נפרמו כמו לא היו. חיקינו את הגישה המערבית לחיים, בעיקר את זו שבארצות הברית ובאירופה, תוך שאנו מאמצים לעצמנו מבנים חברתיים ומדיניים שאינם מתאימים לנו. בכך, ניפצנו את הבועה הישראלית שחיינו בה מאז חזרנו מהגלות הארוכה. הטלוויזיה והקולנוע שכוחם התעצם בארץ, חשפו בפנינו את העולם המפתה שנמצא בחוץ-לארץ, וכתוצאה מהשפעתם, מיהרו יהודים רבים לעזוב את הארץ, כדי לפרוח כלכלית.
משלא ניצלנו את חלון ההזדמנויות הצר שניתן לנו כדי להיבנות מחדש כעם ישראל - שתפקידו להיות "אור לגויים", לשמש דוגמה ומופת לאחדות מופלאה המנהיגה אותנו - התנפץ החלום והמצב הביטחוני הלך והידרדר. גולדה מאיר, שעמדה בראשות הממשלה באותם הזמנים, חשבה שהסכמים בינינו לבין הערבים יפתרו את הבעיה, ובכך תימנע שפיכות דמים ונשים קץ למלחמת ההתשה. אלא שגם זה לא עזר.
לבה של האומה נאטם, הפירוד בעם גבר והמצב מול האויב הוקצן. מבצע "שלום הגליל" החליף את מלחמת יום הכיפורים, שהייתה המשכה של מלחמת ההתשה. בתוך כך החלו הפיגועים באוטובוסים, על כבישי ירושלים ותל אביב, ולאחריהם פרצה מלחמת המפרץ שהשביתה אותנו עם טילי הסקאד של סדאם חוסיין. מאז ועד היום אנחנו ניצבים מול טרוריסטים ומתגוננים מפני מפגעים יחידים - אויב שלא ניתן לנצחו במכה אחת, אויב שאינו מדינה איתה אפשר לחתום על הסכם שלום ולהבטיח הפסקת אש, אפילו זמנית.
מיהו עם ישראל ומה תפקידו, ומה מסמלת ירושלים בירתו?
יובל ושנה חלפו מאז עמדנו על פסגת הגאווה הלאומית שאפפה אותנו. 51 שנה למלחמת ששת הימים ולשחרורה של ירושלים. למרות סיפורי הגבורה על גבעת התחמושת וההתרפקות על העבר, עלינו לעשות חשבון נפש לאן מועדות פנינו, ולהגדיר מחדש מיהו עם ישראל ומה תפקידו, ומה מסמלת ירושלים בירתו.
על פי חכמת הקבלה, יש הקבלה וקשר ישיר בין מצבה של ארץ ישראל הגשמית ובין המערכת שנקראת "ארץ ישראל הרוחנית". ארץ היא מלשון המילה 'רצון', ישראל היא מלשון המילים 'ישר-אל'. מורי הרב"ש הגדיר זאת כך: "הרצון שיש בליבו של אדם, הוא נקרא 'ארץ', ארץ ישראל, שיש לו רצון ישר-לאל, כלומר, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת". ירושלים, מלשון 'עיר שלם', יראה, עיר שבנויה על יראה מפירוד, ומסמלת את תחושת הנחיצות לשמור על החיבור המושלם בינינו.
במרכז היראה המשותפת של "ישראל", ממש בלב הקשר בינינו, מתגלה רובד רוחני מיוחד שנקרא "הר הבית". הר מלשון 'הרהורים'. ככל שאנו מתגברים על הרהורי השנאה ומכסים אותם באהבה, נוצר מקום איחוד, "הר הבית", ובו אנו בונים את "בית המקדש" - כינוי לקשר פנימי יותר בינינו, לרצון משותף לאהבה. ברגע שאנחנו מפסיקים לשאוף לחיבור פנימי, הקשרים נפרמים ועם ישראל מגורש. כשעוקרים את השורשים הנסתרים באדמה, ממיתים את העץ כולו. כך היה בחורבן בית המקדש הראשון ובחורבן בית המקדש השני וכך זה נמשך עד היום. ואין מדובר על חורבן של מבנה הבנוי מעצים ומאבנים, אלא על חורבן רשת האהבה שקשרה בינינו לאחד. כי "לא חרבה ירושלים מפני שנאת חינם" (תלמוד, יומא).
הכוח שבנה אותנו כעם
אותו כלל תקף גם לימינו. ירושלים תיבנה רק כאשר נקים אותה קודם בליבנו, בקשרים מתוקנים של חיבור ואהבה. עד אז תימשך שנאת החינם, וירושלים תישאר לעד בירת השחיתות, עיר משוסעת ומלאה בסכסוכים ובשפיכות דמים. כי במקום שבו שכנה האהבה, ישלוט אחרי החורבן כוח הפירוד והשנאה.
חכמת הקבלה, חכמת האמת, היא שיטה שמלמדת אותנו איך להתחבר וליישם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". כשאנחנו מחוברים בינינו "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו מעוררים בינינו את הכוח החיובי הקיים בטבע, את הכוח העליון. זהו הכוח שבנה אותנו כעם, הוציא אותנו ממצרים, ליווה אותנו דרך המדבר, והעמיד אותנו כמגדלור לאנושות, בימי בית ראשון ושני, ובמשך אלפיים שנות גלות.
הכוח החיובי הזה הוא הפתרון בר-הקיימא היחידי שלנו כנגד כל אויבנו - בין שאלה אויבים חיצונים שקמים עלינו לכלותינו ובין שמדובר בשורש כל הרע: האגו שלנו שמפריד בינינו. האחדות היא היסוד שלנו, החוסן שלנו, המהות שלנו. לכן, רק כאשר נתפקד כעם מאוחד שפועל לפי חוקי נתינה ואהבה, נהפוך לחלק מועיל בעולם ונזכה לאהדה מכל אומות העולם. רק כאשר נתעלה מעל הגאווה, שרובצת עלינו כקללה מאז האופוריה שנוצרה עם סיום מלחמת ששת הימים, נשוב להיות עם אחד שבלבו בירה אחת: ירושלים של זהב.
הרב ד"ר מיכאל לייטמן הוא ראש תנועת "קבלה לעם" העולמית. "קבלה לעם" היא עמותה ללא כוונות רווח, ומטרתה להנגיש את לימודי חכמת הקבלה לכל אדם. כדי להתרשם ממפגש מבוא לקורס יסודות הקבלה, תוכלו לשריין מקום כאן