איסלנד. מפלים עצומים גועשים, קרחוני ענק נשטפים אל הלגונות, חופים וולקניים שחורים, גייזרים פעילים, הרי געש פעילים וגבעות בצבעים מרהיבים. אלה הנופים המופלאים הנשקפים לעיניי בביקורי באי הייחודי שבצפון האוקיינוס האטלנטי. אולם בניגוד לשקט המופתי של הטבע, האיסלנדים אינם שקטים. הם סוערים.
יותר מעשרת אלפים תושבים באיסלנד חתמו על עצומה אינטרנטית הדורשת מהמדינה לא להשתתף באירוויזיון 2019. "אין זה מוסרי להשתתף בתחרות נוצצת בצל האלימות שישראל מפעילה כלפי שכניה", הם טוענים. ולא רק באיסלנד מודאגים מכך שהאירוויזיון יתקיים בשנה הבאה בירושלים; גם באירלנד, ראש עיריית דבלין, מישל מק דונצ'ה, קורא להחרים את התחרות בישראל, ואליו מצטרפים חברים מהאסיפה הלאומית אשר מעודדים גם את צרפת לצאת בחרם.
מי שבקי בחוקי הטבע, ואין הכוונה לטבע הדומם והמפעים אלא לכוחות הטבע המפעילים את הבריאה כולה, יודע היטב מדוע האירופאים משתמשים באירוויזיון ככלי ניגוח חדש במאבק נגד ישראל. אומנם זה קצה קצהו של הקרחון האנטישמי המבצבץ מעל פני המים הקפואים, אך הוא מצביע על תופעה ששורשיה עמוקים ורבים יותר שסמויים מן העין. אנחנו חיים בעולם אחד, במערכת אינטגרלית הפועלת בתלות הדדית, בקשר גלובלי שאינו ניתן להתרה. ישראל ואומות העולם, נכתב בספר הזוהר, הם כמו ראש וגוף. אולם בשונה מהגוף, לראש תפקיד מכריע: להיות ראש. להוביל, לדאוג, לגשר. אין מדובר כאן בהתנשאות או גזענות, אלא בשירות.
עוד בתקופתו של אברהם, אבי האומה, ישבנו והתלכדנו באוהלו, עמדנו כאיש אחד בלב אחד סביב הר סיני, הרגשנו משפחה אחת. בתקופת בית המקדש הוטלה עלינו משימה אחת פשוטה: להתחבר בינינו ולהעביר הלאה את כוח החיבור. די שנתחבר בינינו, והרגשת האחדות תתפשט דרכנו - הצומת המרכזי במערכת המקושרת והמסועפת - ותמלא את כל החללים. למהלך הזה קוראים "אור לגויים". האור אינו אלא כוח החיבור שנוצר כשאנו עושים מאמץ קלוש להתקשר מעל האגואיזם, שדורש לעצמו על חשבון הזולת.
אולם ברגע שאנו זונחים את ייעודנו ונותנים לאגו לשלוט בנו ולהוליך אותנו שולל, מתעורר אדם או עם שאינם מקבלים את ההזנה הרוחנית הקבועה, וקמים בדרישה. "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות", כותב המקובל "בעל הסולם", "אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיות וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו". במילים אחרות, אין זה משנה כלל מאיזו סיבה תפרוץ הפעם השנאה לישראל. השבוע, למשל, בחרה השנאה להתעורר בקרב האיסלנדים. למה? הפעם בגלל היחס לאויבים בגבולות. מה לכאורה ירגיע את שנאתם? ביטול השתתפותה של איסלנד בתחרות האירוויזיון.
אפרופו האירוויזיון, בתחילת השבוע מילאו עשרות אלפים איש את כיכר רבין - טבור עירוני שידע רעות חולות; מקום טעון שהוכרזו בו אינספור אמירות קשות ומסיתות. אבל לשעה קלה הייתה באוויר הרגשת התעלות מעל ימין ושמאל, מעל מאבקים ומלחמות קטנוניות, וליכוד סביב שירה משותפת. ביחד לא נתנו לאגו המצועצע להתל בנו. זו דוגמה מלאכותית, חיובית, שמזכירה לנו לרגע את הקסם שבאחדות. לעיתים קרובות זה קורה גם כשקמים עלינו לכלותינו. אבל לא לשם הטבע מכוון אותנו, לא לגורם חיובי או שלילי שידרבן אותנו להתלכד. אלא לבחירה החופשית שלנו - לבחור באיחוד מכורח תפקידנו. להעדיף את הביחד על פני הלבד, להשתית ערכים של ויתור על פני ניצול, לבחור בחיי איחוד על פני פילוג. לכל אלו, גם אם יחשבו כדברים של מה בכך, העולם מחכה ומצפה. כי עצם הבחירה שלנו בהם מעוררת כוח חיובי אדיר ששופע לאנושות כולה, כוח המפשיר את הלבבות, גם באיסלנד הקרה.
ואין די באיחוד הלבבות, עלינו להשתמש בתחרות האירוויזיון גם כקרש קפיצה להסברת תפקידנו כאומה ישראלית. תארו לעצמכם את הרגע שבו מיליוני בני אדם מרחבי העולם צופים בטקס החגיגי שייערך בשנה הבאה בירושלים, רגע שבו הם נחשפים לסוד היהודי: לומדים דרך מפגן מרהיב את סיפור המולדת ההיסטורי של עם חזק וקטן שאינו מרפה מלהתאחד למרות הטלטלות שזימנה לו ההיסטוריה; מזדהים עם העליות הראשונות וחיי החלוצים בארץ ישראל; כואבים את ההתמודדות העיקשת נגד האנטישמיות; ולבסוף מתפעמים מההצלחה המסחררת והיצירתית בכל תחומי החיים: בביטחון, בחקלאות, בכלכלה בהיי-טק, ובעיקר בחברה.
מצג מופלא זה יראה לנו ולעולם שההישג שלנו כיהודים מפוזרים אך מקושרים, החוגגים את זכות הקיום במדינת ישראל על אדמת ארץ ישראל - הוא סימן לאנושות חדשה. הזדמנות פז להראות כיצד ניתן להתחבר סביב רעיון האחדות וגילוי הכוח העליון - הדבק שמחבר בין בני האדם ומסייע "לקבל את האחר מעל כל השוני והניגודים", כפי שאמרה נטע ברזילי עם זכייתה באירוויזיון. אנחנו נלמד לא רק כיצד לקבל ולהכיל, אלא גם כיצד לתת ולאהוב, כמו שכתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה".
אחדות ישראל היא היכולת לראות את התמונה השלמה והמאוחדת, היכולת להודות על הרע כמו על הטוב. בכך נמלא את ייעודנו כאומה ישראלית. אז נהיה מגדל של אור לעולם, "אור לגויים", ונזכה בכבוד ובהערכה מצד אומות העולם.
טקס עתידי ברוח זו יהפוך לחג לאומי של ממש. הוא לא רק יגבש אותנו להתקשרות חדשה מאין כמוה, אלא גם יגרום לאהדה, לחיבור, לתמיכה ולחיבוק חזק מכל העולם. כשנכפר זה על עוונותיו של זה, כשנכסה זה את פשעיו של זה, כשנהיה ערבים זה לזה - אז תתמוסס השנאה הטבעית ותהפוך לאהדה אדירה. דרישת שלום חמה מאיסלנד הקרה.
"קבלה לעם" היא עמותה ללא כוונות רווח, ומטרתה להנגיש את לימודי חכמת הקבלה לכל אדם. כדי להתרשם ממפגש מבוא לקורס יסודות הקבלה, תוכלו לשריין מקום כאן.